פסק-דין בתיק עפ"א 233/08

1.       בפנינו ערעור של המערערת על קולת העונש, שגזר בית משפט השלום בנצרת (כב' הנשיא כתילי) על המשיב לאחר שהודה והורשע בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977.

2.       על פי עובדות כתב האישום, ביום 30.8.06 בכפר יפיע בסמוך לאצטדיון ולחורשה הסמוכה, בהיותו בתוך רכב, החזיק המשיב בכיס מכנסיו שתי סכינים מתקבעות, שאורך הלהב שלהן כ- 7 ס"מ וזאת מבלי שהיה בידו הסבר סביר לכך, כי החזיקן למטרה כשרה. בעקבות הרשעתו נדון המשיב לעונשים שלהלן:

א.      12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, כאשר חודשיים מתוכם ירוצו במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה המשיב ואילו היתרה בחופף.

ב.       12 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים על אותה עבירה.

ג.       הפעלת מאסר על תנאי בן 36 חודשים, שהוטל בת.פ. 1099/91 בבית המשפט המחוזי בנצרת, בחופף לכל מאסר אותו מרצה המשיב.

3.       המערערת סבורה, כי בית משפט קמא שגה בהטילו על המשיב עונש כה מופרז לקולא, שעה שלחובתו של המשיב רישום פלילי מכביד ביותר בביצוע עבירות אלימות, שימוש ברכב בלי רשות, נהיגת רכב ללא רישיון, עבירות רכוש, עבירות סמים ועבירות נשק, אשר נדון בעבר לתקופות מאסר בפועל ממושכות, שלא היה בהן כדי להרתיעו. עוד נטען, שבעת ביצוע העבירה בתיק נשוא הערעור, עמד לחובתו של המשיב מאסר על תנאי בן 36 חודשים אשר לא היה בו כדי להרתיעו.

          המערערת מלינה על כך, שבית משפט קמא הפעיל את המאסר על תנאי בחופף למאסר בפועל אותו מרצה המשיב ולא במצטבר לו.

          ב"כ המערערת הוסיפה וטענה, שבעוד המשיב מצוי בעיצומו של ההליך המשפטי בבית משפט קמא, הוא נעצר במהלך חודש ינואר 2008 בחשד לביצוע שוד מזוין, הורשע על פי הודייתו בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 7018/08) בכתב אישום מתוקן, שכלל שני אישומים: אישום ראשון - החזקת סכין למטרה לא כשרה ועבירת שוד באיומי סכין; ואישום שני - שיבוש מהלכי משפט. בגין תיק זה, נדון המשיב למאסר לתקופה של 4 שנים מיום מעצרו 19.1.08. יש בכך, לשיטת ב"כ המערערת, כדי ללמד על דפוסי עבריינות מושרשים אצל המשיב ועל אי רתיעתו מאימת הדין.

          בנוסף, נטען, ששרות המבחן ביקש להשתחרר מהמשך הטיפול במשיב אשר נמנע מלשתף פעולה, התכחש למצבו ובנוסף הגיע לשירות המבחן כשהוא מחזיק סכין ברשותו. לא זו אף זו, מבדיקות שתן שנערכו למשיב, התברר, כי הוא עדיין משתמש בסמים ואינו מעוניין לעבור טיפול וגמילה.

          עוד טענה ב"כ המערערת, כי העונש שהוטל על המשיב מופרז לקולא ביחס לפסיקת בתי המשפט על ערכאותיהם השונות.

          בהינתן כל אלה, מבקשת ב"כ המערערת לקבל את הערעור, באופן שהמאסר בפועל לתקופה של 12 חודשים ירוצה כולו במצטבר לעונש המאסר אותו מרצה המשיב כעת ובנוסף, להפעיל את עונש המאסר בן 36 חודשים במצטבר לעונש אותו מרצה המשיב כעת וכן במצטבר לעונש המאסר בפועל שיוטל עליו בתיק זה וכן להטיל מאסר על תנאי ארוך ומרתיע שישמש למשיב לקח בהתנהגותו העתידית.

4.       מנגד טענה ב"כ המשיב, כי המאסר המותנה בן 36 חודשים שהוטל בשנת 2002, שהיה תלוי ועומד נגד המשיב, הינו ארוך ובלתי מידתי, ומשכך הופנה המשיב לשירות המבחן כדי לבחון אפשרות הארכת התנאי בשים לב לכך שהעבירה דנן בוצעה בשנת 2006. עוד טענה ב"כ המשיב, כי אילו תיק זה היה מצורף לתיק בבית המשפט המחוזי בחיפה, ספק אם המשיב היה נשפט למאסר במצטבר חמור מזה שהוטל עליו בבית משפט קמא. עוד נטען, כי בית משפט קמא שקל את כל השיקולים הרלוונטיים ונתן למשיב הזדמנות אחרונה בחייו ומשכך, מבקשת ב"כ המשיב להשאיר את גזר הדין על כנו.

5.       עת נדון המשיב בבית משפט קמא ביום 16.7.08 הוא היה אסיר, שכן הוא נדון בבית המשפט המחוזי בחיפה (ת.פ. 7018/08) למאסר לתקופה של 4 שנים החל מיום מעצרו ביום 19.1.08. בית משפט קמא עמד על עברו הפלילי של המשיב בציינו, כי המשיב "בילה" את רוב שנות חייו בין כותלי בית הסוהר. כמו כן, בית משפט קמא היה ער למאסר על תנאי שריחף מעל ראשו של המשיב והביא במכלול שיקוליו את חומרת מעשיו של המשיב, אך יחד עם זאת, סבר בית משפט קמא, כי על מנת לתת למשיב הזדמנות ולו האחרונה בחייו, אין למצות את הדין עם המשיב.

6.       המשיב הורשע בעבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה משנמצא מחזיק שתי סכינים בכיס מכנסיו. הפסיקה התייחסה לעבירה זו כאל עבירה חמורה המהווה נדבך ממגפת "תת תרבות הסכין", שכן סכין הנישאת על גוף במערכה הראשונה סופה שהיא נשלפת וננעצת בגופו של הזולת במערכה השניה (ראה: ע"פ 9133/04 דוד גורדון נ' מדינת ישראל). במקרה דנן, אין המדובר בסיכון ערטילאי, שכן עברו של המשיב והתנהלותו מלמדים על משיב שסיגל לעצמו דפוס חיים עברייני, ששימוש בסכין אינו זר לו. עונשי המאסר בפועל שהושתו על המשיב בעברו והמאסר על תנאי בן 36 חודשים שהיה תלוי ועומד נגדו לא היה בהם די כדי להרתיעו מלשוב לסורו. המשיב הגדיל לעשות, משחטא לא רק באותה עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, אלא בעבירות נוספות של שוד באיומי סכין ושיבוש מהלכי משפט וזאת בעיצומו של ההליך המשפטי בפני בית משפט קמא, ללמדך, שהמשיב לא למד דבר וחצי דבר. לא זו אף זו, המשיב הגיע אל שירות המבחן כשהוא מחזיק סכין ברשותו ובבדיקות שתן שנערכו לו התברר שהוא עדיין משתמש בסמים ואינו מעוניין בשיקום וגמילה. כל אלה מעידים על התנהגות עבריינית חוזרת ונשנית. משכך, אין מנוס מן המסקנה, כי בית משפט קמא הקל עם המשיב בצורה המחייבת את התערבותנו. שיקולי גמול והרתעה מחייבים החמרה בעונש  שהושת על המערער. בצד האמור, ומכיוון שערכאת הערעור אינה רואה למצות את הדין, אנו קובעים, כי עונש המאסר בפועל שהושת על המשיב למשך 12 חודשים ירוצה באופן שמחציתו תהא  במצטבר לעונש המאסר בפועל אותו מרצה המשיב כעת ואילו היתרה תהא בחופף. יתר רכיבי גזר הדין יעמדו בעינם.

ניתן היום ט"ז באלול, תשס"ח, (16 בספטמבר 2008), במעמד הצדדים.

000233/08עפא054 אירית+חנה התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: